טיפול פסיכולוגי – אלעד נהלוני – פסיכולוגיה רפואית – טיפול CBT

טיפול פסיכולוגי עם התייחסות לגוף – ACT אינטגרטיבי

תכלס, איך להביא את הגוף לטיפול הפסיכולוגי? כתבה למטפלים:

אחד האתגרים הניצבים בפני פסיכולוגים רפואיים הוא להחזיר את הגוף לפסיכותרפיה. בפסיכואנליזה, שצמחה ממודל ההתפתחות הפסיכוסקסואלי של פרויד, עם הזמן התיאוריה הלכה והתרחקה מהגוף. ההתמקדות בעולם הפנטזיה, במרחב הבינאישי ובחקר הלא מודע הסיטו את המיקוד מתופעות גופניות ופסיכוסומטיות לקונפליקטים אינטראפסיכיים. למעשה, גם אנחנו המטפלים, לומדים לשבת ולהקשיב, לייצר שיחה וקשר אישי ועמוק, ולא בהכרח משתמשים בגופנו לשם כך. די לנו שהגוף יונח על הכורסא וישתדל לא להפריע לנו בעבודה הטיפולית, כדי שנוכל לחשוב, להרהר, לתת פרשנויות, ולאפשר למטופלים לצמוח מתוך החוויות הנפשיות הכואבות שלהם. בקבוצות ההדרכה ובקבוצות הדיון עולים מדי פעם סיפורים על “איך הייתי חייב לשירותים והתאפקתי”, או “איך הכאב שלי הקשה עלי להיות קשוב”, או “איך הצואר התפוס הרג אותי” או “כמה התלבטתי אם לבוא עם צינון כזה לעבודה”. אבל האם עלה בדעתנו להשתמש בתחושות גופנו ובמצבו כחלק אינטגרלי מהטיפול? לגבי המטופלים, בעיות שמערבות את הגוף, בדרך כלל מעניינות אותנו אם הן בבחינת “שער” נוסף להגיע אל הלא מודע של המטופל, לקשרים שלו או לזיכרונות המשמעותיים שלו.

הפסיכולוגיה הרפואית, כאמור, מבקשת להשיב את הגוף לפסיכותרפיה, לתאר כיצד תהליכים גופניים משפיעים על תהליכים נפשיים ולהיפך. התפתחויות תיאורטיות כאלה מתרחשות גם בשדה הדינאמי וגם בשדה הקוגניטיבי התנהגותי. ניקח לדוגמא את הטיפול בדיכאון. בשדה הקוגניטיבי התנהגותי למשל כבר ידוע ומקובל שפעילות גופנית, הסדרת השינה ואכילה מסודרת הן חלק חיוני בטיפול בדיכאון. בשדה הדינאמי גישת “הגוף המדבר” התבססה בטיפול באנשים עם הפרעות אכילה ו/או בעיות פסיכוסומאטיות. גישות לטיפול בטראומה מדגישות שוב ושוב את הזיכרון הגופני ואת מגמת הקיפאון המאפיינת פוסט טראומטיים, לעומת מגמת התנועה המאפיינת את ההחלמה מהטראומה. יוגה, לדוגמא, הפכה כלי טיפולי חזק בהתמודדות עם בעיות שונות נפשיות וגופניות.

השילוב של יוגה ופסיכותרפיה נשמע לכם מעניין? לחצו כאן לפרטים אודות קבוצת YogACT בהנחייתי.

טיפים ועצות מעשיות:

כפסיכולוג רפואי כאשר אני משתלם ולומד שיטת טיפול אני כל הזמן שואל את עצמי – והיכן הגוף, ומה היחס אליו? גישות שנותנות ביטוי לגופניות או מכלילות אותו בראיה התיאורטית שלהן מעניינות אותי יותר. אשתף אתכם בכמה מחשבות ומסקנות שהתעוררו בי עם השנים בהקשר זה.

א.     כמטפל, ישיבה מתמדת והקשבה פעילה מעייפת ושוחקת. עבודה עם הגוף מכניסה חיות לסיטואציה הטיפולית ולמערכת היחסים.

ב.     כאשר מטפלים באנשים שמתמודדים עם שינויים בריאותיים או גופניים, לא מספיק לשוחח. מצבים מעוררי מצוקה מייצרים אבדן אמון בגוף, רגשות של אכזבה, בגידה ובושה. במקרים כאלה נחוץ מאד לשלב פעילות גופנית על מנת להסתנכרן מחדש עם הגוף ולהחזיר אנרגיה טובה לקשר גוף-נפש.

ג.      נוירוני מראה קיימים במוחינו ומייצרים אצלינו המטפלים תגובות מחשבתיות רגשיות ופיזיולוגיות נוכח מטופלינו. עלינו להכיר את גופינו ולשים לב למה שמתרחש בו. בגישות דינאמיות נקרא לזה אולי “העברה נגדית”, בגישות קוגניטיביות התנהגותיות בהן הקשיבות היא מרכיב טיפולי, נוכל גם לעשות מודלינג, כשנתאר למטופל מדי פעם גם איך אנחנו חשים ביחס למה שמתרחש בכאן ועכשיו בתוך גופנו. כך, עם הזמן, תיוצר גם אצלו מוכנות גדולה יותר להיות בתשומת לב לתחושות הגופניות; ולהתחיל להבדיל בין תחושות שברצונו להתייחס אליהן כ”רעש רקע” לתחושות שההתייחסות אליהן תהיה בעלת ערך. וכבר שר אורי זוהר: “אפשר לשקר בני אדם אבל לא את בני המעיים”.

ד.      אנשים שחולים במחלה מאיימת סובלים מחרדה אבל גם נמצאים תחת איום ממשי. הטיפול בחרדה כתוצאה ממחלה מסוכנת שונה מהטיפול בחרדה כתוצאה מחשיבה קטסטרופלית של אדם בריא. הטיפול באדם הסובל מאיום גופני, כמו מחלה כרונית, מחייב יותר מרכיב של קבלת האיום מאשר ניסיונות חוזרים להפחית או לנטרל אותו. ניתן לחיות חיים משמעותיים ואפילו לחוות אושר, גם בצל איום ממשי על הגוף ואפילו על החיים.

ה.     טראומה בעקבות מצב רפואי שונה במהותה מטראומה על רקע חיצוני. למשל ניתן להימנע מלעלות לאוטובוסים, אם חוויתי טראומה מפיגוע שכזה, אבל לא ניתן לצאת מהגוף שלנו ומהתחושות המתעוררות בו. ולכן פוסט טראומה בעקבות אירוע גופני, למשל התקף לב, לעיתים יותר קשה ומורכבת להתמודדות.

ו.       לטיפולים רפואיים שונים תופעות לוואי “שמתנהגות” כמו סימפטומים נפשיים. חשוב לברר על מחלות רקע וטיפולים תרופתיים שהמטופל נוטל.

ז.      התגובה הנפשית למצבים רפואיים שונים קשורה במרכיבים ספציפיים של מחלות וטיפולים. למשל, מדידת רמת חרדה ודיכאון אצל אישה שעוברת טיפולי הפרייה צריך לקחת בחשבון את השלב הטיפולי שהיא נמצאת בו באותו שבוע (לדוגמא בזמן המתנה לשאיבה, לאחר החזרת עוברים, לפני או לאחר קבלת תשובה על הצלחת טיפול או כשלונו). הדבר נכון להתמודדות גם למצבים רפואיים אחרים. ולכן, גם אם סיבת הפניה אינה קשורה להתמודדות עם מחלת הרקע או בעיה רפואית אחרת, כדאי מאד לברר עם המטופלים על הבעיות הרפואיות שלהם ועל מאפייניהם הספציפיים.

ח.     לכל אחד מאתנו גוף וכולנו לא תמיד שמחים בו או מרוצים ממנו. ככל שגילנו עולה אנו חשופים יותר לבעיות גופניות שינויים גופניים ומחלות. ויחד עם זה תוחלת החיים ממשיכה לדהור למעלה. המסקנה המתבקשת – ככל שנחיה יותר זמן (עם מחלות ובעיות רפואיות) עלינו להשקיע במערכת יחסים מיטיבה עם גופנו. כמטפלים יש לנו יכולת גדולה להשפיע על מערכת יחסים זו, שהיא אולי החשובה בסך מערכות היחסים של המטופלים ותכלס, שלנו גם.

אלעד נהלוני הוא פסיכולוג רפואי מומחה, עובד במרכז רפואי שיבא ובקליניקה הפרטית. לאחרונה אלעד מנחה עם אחותו, שירה נהלוני, מורה בכירה ליוגה שיקומית, קבוצות טיפוליות בגישת ACT המשלבות אימון יוגה. במוקד הטיפול בקבוצה – טיפוח מערכת יחסים מיטיבה עם הגוף. לפרטים נוספים והרשמה לקבוצה

Call Now Button